שובר את השרשרת – מטפל בעצמי במקום לנסות לשנות את ילדיי

אומרים שלעשות סדנת פריימל כשיש לך ילדים זה כמו להתנגש עם המצח בקיר וכשאתה בורח לאחור להיכנס עם העורף בפינה של השולחן…. כואב פעמיים….

בסדנת פריימל מבצעים תהליך מרוכז ואינטנסיבי של למידה על ההתניות שלנו. על אותן “אבני דרך” שעיצבו אותנו כבני אדם. רוב ההתניות הללו נרכשו בילדות בתקופה בה היינו במצב תלות מירבי. בתקופה זו למדנו מהורינו ומהסביבה ובמשך השנים הראשונות של החיים פיתחנו את התכונות המרכזיות שבדרך כלל מלוות אותנו לכל החיים.

בסדנה מתמקדים באותן תכונות שאינן תורמות לנו בחיינו הבוגרים, למשל חשש מביקורת, אלימות, תחושת חוסר ערך עצמי, פחד מהתמודדות ועוד רבות נוספות.

אז תארו לכם שאתם מתוודעים לתכונות הללו ומבינים מאיפה הן נרכשו, כיצד אימצתם אותן וחשבתם שנים שהן בלתי נפרדות מהאופי שלכם למרות שתמיד רציתם שייעלמו ובאותו רגע בדיוק אתם מבינים שאת התכונות הללו העברתם לילדיכם שיהיו בדיוק כמוכם. לפעמים זה מבאס נורא….

בסדנה חוויתי זאת במלוא העוצמה. לאחר ההבנה הכואבת שאלתי את עצמי את השאלה המשתמעת “אז מה עושים?” מה עושים עם ההבנות הללו, כיצד מתנהלים אחרת מול הילדים?

כולנו מבינים שהילדים שלנו לא טמבלים. אי אפשר לשחק לידם רגשות שונים. אם יש בי כעס ואלימות היא תצא בצורה כזו או אחרת. ומיד אחר כך באה השפיטה, למה עשיתי זאת? אני לא אוהב את עצמי ככה. איזה מין אבא אני? לאותו אירוע זה כבר מאוחר מידי. בחוויה של הילד יש כבר כעס ואלימות מצידי. ואת זה הוא למד. זה עולם התוכן שלו כעת.  מכאן שאם ארצה לתת לילד שלי חוויה שונה עליי להגיב לאותה סיטואציה בדרך שונה. למשל ברוך וחמלה… קל להגיד…. קשה לביצוע.

 אז מה עושים בכל זאת? היום לאחר הרבה מאוד עבודה, סשנים אישיים, ערבי שרינג ומדיטציות אני יודע את התשובה.  ממשיכים ללמוד על עצמנו, לקחת אחריות, להביט באומץ פנימה, ואז ללא הסבר או זמן מוגדר, פתאום יש שינוי. אני אומר “יש שינוי” כי הוא פשוט שם מולנו, מתהווה מעצמו, ללא מאמץ או ניסיון מכוון. מין פלא כזה. אבל אמיתי לגמרי.

בהתחלה רואים בדיעבד. אחרי שכבר כעסתי וצעקתי ופגעתי. אחרי זמן מה רואים תוך כדי, כמו צופה בסרט של עצמי. ואז ברגעי החסד רואים ננו-שניה לפני שהפה נפתח. ושם ברגע המיוחד הזה ניתן להחליט. האם התגובה שיוצאת חייבת להיות כזו או אולי ניתן לנסות אחרת? מתי שהוא, לפעמים, באה תגובה אחרת. ואז ניתן לחוות משהו חדש. כן, אני אכן יכול להגיב שונה. אולי אף ברוך וחמלה, מי יודע?

כשחזרתי מהפריימל, בני אמר לי “אבא, אתה יודע, אם היה לי מד כעס אז כעת הוא מראה על אפס….” הדמעות היו שם לפני שהספקתי להסתיר. זה היה מין רגע כזה של ברק שמכה בראש. הבנה שהסביבה כבר חווה את השינוי לפני שאני בכלל מבין שהוא התרחש. לא הרגשתי שעשיתי משהו.

אחת החוליות בשרשרת שממנה אני בנוי נסדקה. אולי אני לא באמת שרשרת ברזל, אולי אני עשוי מחומר גמיש יותר?

היום הדברים ברורים לי יותר, כאשר אני מזהה דפוס התנהגות שאיננו משרת אותי מול ילדיי, אני הולך לטפל בעצמי. לא בהם. השינוי מולם יקרה לבד.

 

סדנת הפריימל הקרובה תתקיים ב 26/05 – 30/05 בגדרה.

לפרטים: אמנה 054-7267997