בפוסט הזה אעשה קצת ZOOM OUT מהבית בו אני גרה, ואדבר קצת על גדרה כעיר. בתור מי שהגיעה לבית ברחוב פינס 44 אחרי שבע שנים בתל אביב, חשבתי שאשנא את גדרה. בתקופה שגרתי בתל אביב נשארתי ברדיוס של קילומטר מהדירה שלי – כי היה לי הכל! לא יצאתי כמעט מהעיר, למעט טיולים בטבע. "מי שרוצה לראות אותי, יכול לבוא אליי" היה המוטו שלי במשך כמה וכמה שנים. מעולם לא חשבתי שאגור בפריפריה. ואם כבר פריפריה, אז בית במושב יפהפה. גדרה, עם כל הכבוד, ממש לא נתפסה לי בראש כמקום מגוריי. 

מעולם לא הייתי בגדרה. אני אפילו לא חושבת שחלפתי על פניה בכביש. כל מה שידעתי על גדרה, זה שהיא "נמצאת ליד רחובות". פה זה נגמר. היה לי גם זכרון מעומעם על חברה טובה שהייתה גרה שם במשך מספר שנים בילדותה. זה הכל. כששמעתי על "כאן ועכשיו" והחלטתי להגיע לתקופה, ממש לא ציפיתי שאתאהב בגדרה. הנחתי ש"כאן ועכשיו" זו בטח מובלעת של קסם בתוך מקום די אפרורי. 

כשהגעתי לגדרה לפני שלושה שבועות, בהחלט התבדתי. כבר בכניסה מהכביש הראשי, ראיתי כמה המקום ירוק, נקי, מטופח ומזמין. הדרך אל הכתובת של "כאן ועכשיו" הייתה קצרה אמנם, אך כבר חשפה וילות ענקיות, חורשה רחבת מימדים ופינות חמד לשבת בהן. 

מפרספקטיבה של מספר שבועות בגדרה אני יכולה להגיד בפה מלא, שמדובר באחלה של עיר! יש בה את כל מה שאני צריכה: סופר מצוין במרחק של חמש דקות הליכה, סניף של מכבי, בית מרקחת, קיוסק, פאב קטן, מספר מסעדות, גינות ציבוריות, והמון המון המון שקט וירוק. באמת חגיגה. גדרה מרגישה לי כמו שילוב טוב בין עיר לבין מושב. היא מאפשרת שקט ברוב היום, אך יש בה כל מה שצריך. 

רחוב הבילוי"ם בגדרה, הוא רחוב ממש קסום. מעין הכלאה של ראש פינה וזכרון יעקב. מקום קסום, בנוי בעיקר מאבן, עם מספר מקומות בילוי. אך כמובן שלא הכל יכול להיות מושלם. אספר לכם כי כשיצאנו לפאב היחיד בגדרה שנמצא ברחוב הזה, נאלצנו לעזוב אחרי מספר דקות. זאת מכיוון שבמהלכן, חירבנו עלינו עטלפי פירות בקצב מסחרר. יצאנו מהפאב מלאי כתמים שחורים ודוחים, ונאלצנו להמשיך את הערב על ספספל ברחוב. חיי הלילה בגדרה לא כל כך סוערים…

נכון שגדרה לא שוקקת וסוערת. בעיקר לא בשבתות. בתור מי שמעשנת (טפו! זה נורא, אני יודעת), אני נאלצת ללכת כרבע שעה ברגל לקיוסק על הכביש הראשי כדי לקנות סיגריות בשבת. פה זה לא תל אביב – אין AMPM בכל פינה. מה לעשות? אין מקום מושלם…

אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני חושבת שאני מעדיפה את גדרה על תל אביב. נעים לי שאנשים לא מצפצפים בכביש, שהם מחייכים זה לזה בתור בסופר, שהם מכירים זה את זה, שיש רק פלאפל אחד והוא באמת טעים, שאפשר ללכת ברגל בכיף כי המדרכות רחבות ונעימות, שאני מרגישה מוגנת בכל שעה. 

כיף פה.

שלי.